כשהקרקע רועדת מתחת לרגלים: מה עלינו ללמוד מרעידות האדמה הקשות בטורקיה ובסוריה?
"ולפעמים מתחדשים מקרים בריחוק מקום ובאיים הרחוקים, כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה, וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות", כותב רבי ניסים מגירונדי לפני 700 שנה
"ולפעמים מתחדשים מקרים בריחוק מקום ובאיים הרחוקים, כדי שיתעוררו ישראל אל התשובה, וייראו ויפחדו פן יגיעם הפורענות", כותב רבי ניסים מגירונדי לפני 700 שנה
המהר"ל מסביר כי האדם הוא עץ הפוך. שרשיו נטועים למעלה בעולמות הרוחניים העליונים, ואילו גופו המקביל לגוף האילן - בעולם הזה
בפרשת השבוע נוכל ללמוד כי אכן יש 'תרבות אכילה' בישראל, זו המחדירה את ערכי התרבות גם למערכת האכילה, זו המזכירה לאדם את מעמדו ונכבדותו גם בעת אכילה
פרעה ניגן על הרגשות שלהם, כנראה שהתקשורת המצרית ואווירת הרחוב הגדירו אותם כפרזיטים – נצלנים, אוכלי לחם חסד: הרב מנחם יעקבזון בתובנה מרתקת מפרשת השבוע, פרשת שמות
ממקום קבורתה המבודד, מבקשת רחל על העם הגולה, אנא ה' זכר לי ולזרעי את הוויתור הקשה והכואב למען כבוד אחותי. והקדוש ברוך הוא משיב לה 'מנעי קולך מבכי ועיניך מן דמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם'
ועידת הפיסגה בין יוסף ליהודה, ומה ניתן ללמוד מפרשת השבוע, פרשת ויגש, לגבי מנהיגות וגילוי אחריות?
בתפקידו זה יוסף משמש לעם ישראל כ'זבולון', והוא היה מקור המשפיע פרנסה ללומדי התורה, כך יוסף פרנס את יעקב עמוד התורה ואת כל הנלוים אליו
כפי הנראה היה מדובר בדרך של החזקת לומדי התורה, וכמובן יש לה קשר מובהק לימי החנוכה, בהם מאיר אור המנורה שהוא אור תורה שבעל פה
ההתגרות ביושבי הארץ הכנענים נראית ליעקב מסוכנת ופרובוקטיבית מדי כמאמרו 'עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ...'.
ובכן קשה להתרכז ולהתפלל, נמצאים בחושך וחסומים, מה עושים? 'מתפללים בקול'. לא רק בגלל שהקול מעורר את הכונה ואת הרגש, וזו גם עצה טובה, אלא שגם בלי כונה יש כח לדיבורי התפילה, לתיבות התפילה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה